אם גדלתם במשפחה בורגנית ישראלית ממוצעת אז כנראה שהיה לכם בבית שטיח מקיר לקיר. היו תקופות שזה היה הסטנדרט. והאמת יש בזה משהו נחמד מאוד אם אתם בקטע של ללכת יחפים בבית ואין לכם חימום תת רצפתי בחורף אז יש חוויה ייחודית בשטיחים. מה גם שלכל חדר היה את הגוון או האופי שלו וכמובן למסדרון המפורסם שהיה לוקח אותנו מחדר לחדר. לילדים זה בכלל מאוד נחמד לשבת ולשחק על שטיח ולא על הרצפה הקרה והיתרון בשטיח ללא הרבה שערות זה שהלגו או הפליימוביל לא הולכים לאיבוד בשערות. מצד שני הניקיון הוא די סיוט וכתמים ולפעמים בוץ או בעיות אחרות. נראה שעם השנים הפרקטים החליפו את השטיחים עם היתרונות שלהם מבחינת נראות וקלות שימוש ומצד שני עם רעשי החריקה או ההשקעה שהם דורשים. כך יצא שהשטיחים הפכו לאמצעי עיצובי יותר מאשר כזה שנועד לספק הרגשת נוחות וחמימות בחדר.
אחד הטעויות בבחירת שטיחים שהם לא שטיחים מקיר לקיר הוא בחירת גודל לא מתאים לחלל המדובר. בחירה של שטיח קטן מדי מגמדת את החלל ונותנת הרגשה שהחדר קטן יותר ממה שהוא באמת. העובדה הזו חשובה במיוחד בסלון או בחלל מגורים גדול במיוחד שבהם חשוב לבחור שטיחים גדולים שישתלבו עם הריהוט המרכזי בחדר. אחד השיקולים המרכזיים הם האם כדאי לבחור שטיח שהריהוט יונח מעליו או לחלופין שהשטיח יכסה חלק פנוי מהרצפה כך שהריהוט נמצא לידו. כמובן שיש גם את שאלות הנוחות של השטיח והשימוש בו וכן את השילוב שלו עם הקירות – הרבה פעמים כדי להתאים בין השטיח לבין תבניות של טפטים כמו לדוגמא שטיח אדום עם טפט בריקים, כך שיווצר עיצוב מרשים המכסה הן את הרצפה והן את הקירות בצורה מלאה ועשירה. אם אתם הולכים על קירות חלקים ללא טפטים אז ייתכן וכדאי לבחור תמונות או חפצי אומנות תלויים שישלימו את חווית השטיח. רק חשוב כשתולים יצירות על הקירות אז לתלות אותן בגובה העיניים. רבים עושים טעות ותולים את הדברים גבוה מדי. כלל האצבע צריך להיות גובה העיניים שגם הוא משתנה בין משפחות גבוהות לנמוכות אבל פחות או יותר זה הכלל אלא אם הגובה של החדר חריג במיוחד. אם יש יצירת אומנות גדולה במיוחד או מראה גדולה, במיוחד ליד דלת או חלון, אז כדאי שגובה היצירה לא יעבור בהרבה את מסגרת החלון או הדלת.
