בראש השנה נוהגים לברך "שנהיה לראש ולא לזנב". את הברכה נוהגים לברך בעת סעודת החג, בזמן הברכה אוכלים ראש של כבש או ראש של דג, לפי המסורת של העדה, כסימן לקיום הברכה. בתנ"ך מוזכר הנושא בפרשת כי תבוא בפסוק "וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב". ברכה זו, יש בה הרבה רבדים ומשמעויות. הרמב"ן מפרש ברובד של עם ישראל. הוא מסביר שעם ישראל צריך להיות לראש לכל העמים ולא להיות משועבד לעמים אחרים. פירוש נוסף הוא שנמנה עלינו מנהיגים הראויים להיות ראש ולא זנב.
ברמה האישית ברור שאנחנו רוצים להוביל ולא להיות מובלים, או אם אין לנו יכולת להוביל אנחנו שמחים להיות חלק מקבוצה מובילה. אנחנו שמחים שספורטאי או קבוצה אהודה עלינו מנצחת. יחד עם זאת לא תמיד אנחנו שמים לב וחושבים שאנחנו ראש אבל בעצם אנחנו זנב. לדוגמא, כמה פעמים בחרתם בגד ממותג והגעתם למקום כלשהו בהרגשת גאווה שלכם יש מותג ואילו אנשים אחרים היו עם בגדים לא ממותגים. אז מי במצב הזה הוא ראש ומיהו הזנב? האם הראש הוא מי שקונה מותגים כתוצאה מהשפעה של הפירסומות או אולי הוא זנב ההולך שבי אחרי פרסומות ואילו מי שקונה בגד לפי התאמתו אליו וטעמו האישי הוא הראש, כי הוא קובע ולא הפרסומות. איך אנחנו הופכים לראש? בזה שאנחנו עוזירם לאחרים ולא דואגים רק לעצמנו – זה הסוד של ערבות הדדית, של עזרה הדדית וסולידריות וזו המהות האמיתית של כל תחילת שנה.
חוכמת הקבלה מעלה את הפסוק לדרגה גבוהה יותר. על פי חכמת הקבלה מטרת הבריאה הינה גילוי הכוח העליון לנבראיו בעולם הזה. כלומר מקובל הינו אדם הרוכש יכולות להשיג ולגלות את העולמות הרוחניים עוד בעודו בחיים. על פי חכמת הקבלה, אדם הבוחר להיות לראש ולא לזנב הינו אדם הבוחר להגשים את ייעודו האמיתי. לכן, כאשר באדם מתעוררת השאלה על משמעות החיים הוא יכול לבחור להיות בראש השנה (אין הכוונה לתאריך קלנדרי, אלה ראש השנה מלשון תחילת השינוי שיכול להתרחש בכל רגע בחייו), כלומר להחליט להעלות את ערך ההתפתחות הרוחנית בחייו מעל חיי היום יום ולהיות לראש ומוביל את עצמו להגשמת מטרת הבריאה. חג שמח ושנהיה לראש ולא לזנב.