בלימודי הקבלה הבנתי מה זו גדלות הבורא

כל חיי חיפשתי משמעות לחיים. הזמן המוגבל שלנו על פני האדמה והכלים המוזרים שאנו מקבלים כשאנו מגיחים ליקום, שאלות מהותיות על מטרת החיים ומשמעותם ליוו אותי מגיל צעיר מאוד. שאלות על מי הוא אותו כח עליון שמנהל את המשחק הגדולה הזה, מה התכלית ולאן צריך להגיע.
אותו כח עליון שם אותנו כאן יחד זה עם זה ועכשיו תסתדרו אחד עם השני ואני שואלת אם הוא כל כך גדול וכל יכול למה לא חילק לנו קלפים קצת יותר טובים בסיבוב הזה? שנים על גבי שנים ניסיתי לחפש ולחקור את האלוקות אבל כל מה שקראתי ניסיתי או שמעתי אף פעם לא ממש סיפק תשובות לשאלותיי.
בחוכמת הקבלה קיבלתי לראשונה תשובות שלא רק סידרו לי את הראש אלא ממש הרגשתי בתוכי שיש כאן אמת, הרגשה שקשה לתאר במילים, פשוט באותו רגע שהתחברתי, המקום הזה בתוכי שחיפש פשוט נעלם, כאילו אחרי שנים רבות של טיולים הגעתי הביתה. מכאן השאלות רק הלכו והצטברו יותר ויותר אבל היה מי שענה על כל השאלות ומיום ליום תחושת השייכות התעצמה גם היא.

http://www.kab.co.il/kabbalah/%D7%9E%D7%94%D7%99-%D7%A7%D7%91%D7%9C%D7%94

פעם חיפשתי מילוי שימלא את הבור הענק בתוכי וכל מה שמצאתי תמיד נעלם בו במקום, כמו שמרגישים שובע אחרי ארוחה, הרגשת הרעב נעלם עם כל ביס בארוחה עד שממש שובעים ומפסיקים לאכול. רק אחרי שהתחלתי ללמוד קבלה והעמקתי בספרי קבלה של מקובלים שונים המדברים על מבנה העולמות, על כוחות רוחניים ועל דבקות בבורא הבנתי שהתופעה שונה לגמרי אני כל הזמן רעבה וככל שאוכלים רעבים יותר והרעב הוא לא מענה כמו מחוסר אוכל אלא להפך זהו רעב מהנה. בהתחלה כמובן רוצים לבלוע הכל ויש רוח גבית מאוד חזקה שדוחפת קדימה אך לאט לאט הרוח הזו נעלמת ומתחילים להרגיש שהמילוי הזה הוא נצחי וממש הכרחי, אם פעם המילוי היה מכבה את החיסרון היום החיסרון עצמו הוא המילוי וככל שהבורא גדול יותר בעיננו אנו מחליפים חיסרון ממילוי ריקני וחולף למילוי אין סופי ונצחי.
גדלות הבורא הופכת להכרחיות ממש והמילוי החדש הוא לשרת את הבורא ולא בעיניים עצומות, אלא מתוך הרגשה שהבורא הוא הכל ואין מקום פנוי ממנו וככל שמבינים זאת יותר לעומק מבינים שרק הוא עושה ופועל בכל ואנו כאן כדי להיות שותפים במשחק שלו, אנו מבקשים והוא עושה ואם הוא לא יעזור אנחנו ממש אבודים, וכמו שנולדנו אנחנו גם נמות בלי מבלי שהשתתפנו במשחק שלו.